פעילות גופנית- למה? כמה? מתי ?

שלום לכם יקיריי

 

כאשר כתבתי את המאמר הנוכחי הייתי עם כתף פגועה.

במהלך שיעור ריקוד ולקראת הופעה, עברתי (באופן לא אחראי)

את גבולות היכולת שלי ומפרק הכתף שלי נדלק.
נראה היה כי לא אוכל להופיע.

לאחר מספר ימי מנוחה מצאתי רעיון:

קשרתי את כתפי כך שלא תוכל לזוז והשתמשתי במגבלה שלי כדי ליצור
ריקוד שבמרכזו הרעיון כיצד מגבלות יכולות דווקא להרחיב את גבולותינו.
(אך על כך אכתוב בהרחבה בעתיד.)

 

וכך גם נולד המאמר הבא: פעילות גופנית? כמה? למה? ומתי ?

 

פעילות גופנית חשובה לגופינו, עובדה ידועה! נכון?
אנו יודעים זאת מאז השתתפנו בשיעורי ההתעמלות בבית הספר
העממי  אך לא תמיד התעכבנו להבין באמת מה המשמעות של
הפעילות הזו לגופינו לטוב ולרע.
העובדה הכל כך נדושה נשחקה והפכה שקופה, והחיים
הפכו לתזזיתיים ברמת המנטלית, ולפסיביים ברמה הפיסית.
לעיתים אנו מרגישים אשמים בפסיביות שלנו, אך לרוב איננו

מתעכבים להבין את המשמעות של פעילות גופנית בחיינו,
ולהפכה לתובנה ממריצה. בלהט היומיום היא נשכחת,
נדחקת לקרן זווית ומחכה לזמנים מתאימים יותר…
לכשיהיה לנו כוח..נוח…יכולת… או אפשרות כלכלית.

לעיתים כאשר גוברים עלינו רגשי האשמה אנו בוחרים בפעילות
כזו או אחרת, אך לא תמיד מהשקולים הנכונים. לעיתים קרובות
הבחירה נעשית מטעמי נוחות, או כתמריץ לדיאטה,או מתוך רצון
להיות חלק מטרנד עכשווי כלשהו.
רק לעיתים נדירות אנו בוחרים את הפעילות שלנו מתוך התייחסות
נכונה לגוף, או מתוך הבנת הצרכים הגופניים.

 

בהוראות היצרן שלנו נרשם שאנו אמורים להיות בתנועה מתמדת,

לעבוד עבודת כפיים, לעבור כברת דרך בין כפר לכפר, לכבס בנהר
את בגדינו ולצוד ביער את מזוננו.

אך מאחר וארגנו לעצמנו חיי נוחות ספונים בחדרים ממוזגים,

רובינו שכחנו עבודת כפיים או הליכה רגלית מהי, וכך במקום שהתנועה
תהיה חלק ממעשה החיים ,הפכנו אותה לבילוי לשעות פנאי

והמצאנו את מכוני הכושר על אביזריהם,כדי לתת מרחב תנועה
ליושבים מול מחשבים, לנוסעים במכוניות ולעולים במעליות .

אך פעילות גופנית הנעשית במכוני כושר לא תמיד מתחשבת
בצרכי הגוף.

 

גופינו מיועד לגמוע קילומטרים, הריאות אמורות לנשום אוויר צח
ובאופן הזה להכניס חמצן נקי לזרם הדם ולכל תא בגוף
(פעולה בעלת משמעות גם לתהליך המטבולי.)

העין אמורה לראות את הנוף המתחלף והמוח אמור להגיב למה
שרואה העין.

הליכה מדומה שהיא דריכה על המקום, באולם ממוזג, כשהעיניים
נעוצות במסך טלוויזיה או מעיינות בעיתון מעוותת ומשבשת את הקשר
בין כל הפעולות הללו, וכמובן שאינה מאפשרת החדרת חמצן
מאיכות טובה.

 

ובכל זאת מכיוון שאלה הם חיינו, מהי פעילות גופנית נכונה?

 

השלד בנוי מפרקים ומוקף שרירים.
כדי לשמור על גמישות המפרקים עלינו לחזק,להאריך ולהגמיש
את השרירים המקיפים אותם.
זקיפות קומה אינה רק משאת יופי היא הכרחית לבריאות התקינה
של כל האברים הפנימיים בגופינו.

כאשר מצב השרירים רפוס וכל מערכת השלד אינה מוחזקת,
האברים הפנימיים והמערכות הפנימיות אינן מתפקדות כראוי:

הריאות נדחסות, שאיפת האוויר שטחית, חמצן אינו מגיע לדם ולתאים
באופן ההכרחי לפעילות מטבולית תקינה וכל תא ותא בגופינו סובל .

כאשר שרירי הבטן וריצפת האגן חלשים, אברי העיכול ואברי הרבייה
נמצאים ברפיון ועל כן אנחנו עלולים לסבול מבעיות עיכול ופיריון.

.

כבר לפני 600 שנה דיבר הרמב"ם על הפעילות הגופנית וחשיבותה .

ואלה היו דבריו:

"אומנם מיני תנועות הגוף רבות, והיותר טוב, הוא צחוק בכדור קטן
וטיול במקום גלוי או בשמש בחורף..
אבל התעמלות הכבד והתנועה יותר מין הראוי,מייבש מאוד הגוף
ומתיש חוזק הגידין… "

למה התכוון בדבריו?

הליכה באוויר הצח ומשחקי כדור, ולא שום מאמץ קשה במיוחד,
הם המתאימים ביותר לגוף.
דבריו אלה מיחסים חשיבות רבה גם למשחק, להנאה ולשמחה
במטרה לשמור על הבריאות התקינה.

*הליכה רגלית יומית חייבת אם כך להיות באוויר הפתוח, באזור
הנקי מפיח ככל האפשר ולכן בשעת בוקר מוקדמת.
ובקינגסטון אף אמרו, ברגליים יחפות
(בים או על משטחי דשא רטובים מטל).

כפות הרגליים היחפות יקבלו מסג' שיעודד את כל אברי הגוף
לפעילות תקינה יותר.

 

*זמן ההליכה הרצוי הוא 60 -40 דקות .

 

הנזק מפעילות מועצמת כמו לדוגמא: ריצות ארוכות, או ספינינג
אינו רק נזק לגידים ולשרירים כפי שאומר הרמב"ם,
אלא אף מתיש את כוח החיים ומדלדל את כוחה של בלוטת האדרנל
ומערכת החיסון.

 

מלבד ההליכה היומית, כדאי לעשות פעמיים בשבוע בשעות היום
פעילות מתונה המאריכה מחזקת ומגמישה שרירים וממפרקים.

לדוגמא:* יוגה מתונה, *פילאטיס , *פלדנקרייז

 

וכמובן תמיד רצוי לרקוד בהנאה…. ובזהירות….
(כן גם אני לפעמים מגזימה ומשלמת מחיר).

 

נפש בריאה בגוף בריא מתוחזק וחזק.

 

שבת שלום

שבוע מקסים

וחג שמח

אניבאר